מאירי על בבא בתרא פ״ט

1 כשם שביארנו שאין מוחקין במקום שנהגו לגדוש ולא גודשין במקום שנהגו למחוק אף בתוספת או נכוי כך אין מעיינין במקום שנהגו להכריע אף בנתינת גירומין ולא מכריעין ר"ל במקום שנהגו לשקול עין בעין לא יעיין ויתן גירומין כלל הדברים אל ישנה אדם:

2 בית דין שבכל עיר ועיר ראוי להם להעמיד אדם ולמנותו על המדות לתקנם ולחתמם שלא למוד אלא בחתומות שלא ימצא הרמאי מקום לרמות ומי שמוכר בזולתם רשאין להכותו ולענשו וכן מעמידין אדם על השערים שלא למכור אלא בשער הראוי לפי מה שיראה להם מן הזמן והשעה ורוב הסחורה ומיעוטה וכן כל כיוצא בדברים מתקון עניני העיר וקיום ישובה:

3 יש לבית דין או למנהיגי העיר לתקן משקלות דקים וגסים כדי שימצאו הכל לפי מה שירצו מי שרוצה בליטרא שוקל לו בליטרא ומי שרוצה בחצי ליטרא שוקל לו בחצי ליטרא רביע ליטרא ברביע ליטרא ואין עושין משקלות למטה משיעורין אלו שיבאו לטעות בחצי ליטרא ובליטרא ר"ל שאם יעשה משלשה רביעי ליטרא יטעו בליטרא ושלשה שמיני ליטרא בחצי ליטרא ואע"פ שבמדות אמרו תומן וחצי תומן באלו הואיל ויש בהם חלל אין כאן חשש רמאות ויש אומרים במשקלות שלא בא למעט שמינית ליטרא אלא עושין אותה כדי שאם ירצה שלשה שמיניות ליטרא ישקול בחצי ליטרא ומניח שמינית זו בכף שהבשר בתוכה ועוד שמכיון שרביע ליטרא כפלים בשמינית אין הטעות מצויה בו ולא בא אלא למעט שלשה רביעי ליטרא מחשש ליטרא ושלשה שמיני ליטרא מחשש חצי ליטרא כמו שביארנו ויש חולקין שלא לעשות כן שאע"פ שהיא כפלים יבאו לטעות מצד שהן קרובות למראית העין ודעת ראשון עיקר:

4 מי שרוצה בשלשה רביעי ליטרא אין רשאי לומר שקול לי אחת אחת אלא שוקל לו בליטרא ומניח רביע ליטרא בכף שהבשר בתוכו היה מבקש ממנו עשר ליטרין לא יאמר שקול לי פעם אחר פעם ליטרא ליטרא כדי שתכריע בכלן אלא שוקל כלן בבת אחת והכרע אחד לכלן:

5 נפש המאזנים והוא הברזל החלול שהלשון זקוף בתוכו צריך שיהא משוך עד שיהא אויר שלשה בין הקנה והדף שחוט הנפש קבוע בו וכן שתהא כף המאזנים גבוהה מן הארץ שלשה מפני שבהכרעתו יהא מקום מונח לכף המאזנים לירד ולשפת הקנה שעל הכף שכנגדו לעלות בכדי שלשה טפחים ושתהא הקנה והחוטים התלויים משני ראשיהם לקשור המאזנים בהם בארך שנים עשר טפחים ר"ל הקנה שנים עשר והחוטין שנים עשר שיהא שיעור רחב שבין כף לכף כשיעור שמן הכף לראש הקנה במה דברים אמורים במשקלות גדולות של ברזל וכיוצא בו שאדם רגיל לשקול בהם משקל מרבה ביחד אבל מאזנים של צמר וזכוכית צריך שיהא הנפש תלוי באויר שני טפחים וגבוהה מן הארץ שני טפחים וקנה ומתנה שלה תשעה טפחים של חנוני שאינו מוכר אלא על יד על יד וכן של בעלי בתים הדומים לחנונים שאין מוכרים אלא על יד על יד צריך שתהא תלויה באויר טפח וגבוהה מן הארץ טפח וקנה ומתנה שלה ששה טפחים של צורפי כסף השוקלים כסף וזהב במשקל מועט צריך שתהא תלויה באויר שלש אצבעות וגבוהה שלש אצבעות שדי לה בהכרעה מועטת אבל שיעור קנה ומתנה שלה לא התבאר וקצת מפרשים שיערו בה ד' טפחים ומחצה ודברים אלו כלם כך שיערו חכמים שהם מצודקות בשיעור זה מצד חכמת המשקולות והתשבורת ושהמאזנים מתעותות בקצור הקנה והמתנה או באריכותן יותר מדאי:

6 אף לענין טומאה כל שהמאזנים עשויות בדרכים אלו וניטמא הכף נטמא הכל עמה שהכל חבור אצל המאזנים הא כל שהם ארוכים יותר אינן חבור ליטמא עם המאזנים שהרי אין המאזנים צריכות להן ולקוץ הם עומדות ויראה שאף בפחות מיכן ויש מפרשים שאם היו ארוכות יותר משיעורן נטמא בכדי שיעורן והשאר טהור אע"פ שרוצה בקיומו ולדעת זה יראה שכל שהן פחות משיעורן נטמאו כלן ואף גדולי המפרשים והמחברים יראה שזו היא שטתם קנה ומתנא של צורפי כסף וזהב הואיל ולא נתברר שיעורה לענין טומאה מיטמאין בכל שהן הן בשיעור למעלה הן בשיעור למטה ויש מפרשים הואיל ולא נתבאר שיעורה חזר לספק טומאה וברשות הרבים טהור:

7 אין עושין משקלות לא של בדיל ולא של עופרת ולא של גיסטרון ר"ל מיני מתכות מעורבין ולא של שאר מיני מתכות מפני שכל אלו פוחתין והולכין אבל עושין אותם של זכוכית ושל אבן חזקה שאינה נפרכת:

8 המחק שמוחקין בו המדה אסור לעשותו צדו אחד צר ומחדד וצדו אחד עב ורחב עשוי על פני כלו כמין צריף עד שימחוק כשירצה בצדו המחודד וכשירצה בצד רחב והמחודד מוחק יותר מן הרחב ושמא כשיקח ימחוק ברחב וכשימכור ימחוק במחדד אלא או שני צדדין מחודדין או שני צדדין רחבים לפי מנהג המדינה ואם אין שם מנהג יעשנה עגלה וכן לא ימחוק בבת אחת במרוצה שאינו מוחק יפה ולא מעט מעט ר"ל שימחוק מעט ויגביה המחק וכן תמיד שזה מוחק יותר מדאי שחוזר וכובש תמיד את המחק על התבואה אלא ימחוק בנחת ומחק זה לא יעשנו מעצים הקלים ביותר כגון דלעת וכיוצא בו מפני שהוא קל ביותר ואינו נכבש כראוי על התבואה ולא מן הברזל מפני שהוא מכביד ונכבש יותר מדאי אלא יעשנה מעצים הבינוניים כגון של זית ושל אגוז ושל שקמה ושל אשכרוע והוא הברוש וכל כיוצא באלו:

9 זה שחלקה תורה במדות והזכירה מדה משקל ומשורה מפני שהכונה להזהיר על כל דבר ודבר והוא שאמרו במדה זו מדת קרקעות שלא ימדוד לאחד בימות החמה ולאחד בימות הגשמים במשקל שלא יטמין משקלותיו במלח במשורה שלא ירתיח וכבר ביארנו ענין זה במציעא פרק נשך:

10 אסור לאדם להעמיד בביתו מדה חסרה או יתרה על המנהג הידוע בה באותה העיר ואפילו היה מעמידה לתשמיש אחר כדי שלא יבאו לטעות בה וכן הדין במשקל ומ"מ אם היו המדות והמשקלות של העיר חתומות בחותם ידוע על פי מנהיגי העיר וזו אינה חתומה מותר להעמידה שהרי לא יבאו לטעות בה הא כל שהיא כדאי לטעות בה אסור ואפילו במקום שממונים גזברים לבדוק ולחפש בבתים אחר המדות והמשקלים: